<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ק"נ</h1>
<h2>דף מז.</h2>
פסקי טרפות אמר (רבה) [רבא] ה' אוני אית לה לריאה לבד האומות. ג' מימינא וב' משמאלא והכי הוא כשתולין הבהמה ויבדוק ימצא ג' מימינו וב' לשמאלו ואם נחסר מן האומות של שמאל א' טרפה. ואם נחסר מן האונות של ימין א' טרפה. האונה קטנה שהיא כמו ורד עומדת בין הערוגות של ריאה מבפנים ותצרף להשלים הג' של ימין לפי שעומדות בצד הימין אבל לצד שמאל לא תצטרף. הני תרתי אוני דסריכן להדדי שלא כסדרן שהא' מורכבת על האמצעית מורכבת על השלישית טרפה לפי שעדיין תנתק הסירכא ויחזרו האונות למקומן אבל כסדרן כשרה דזהו דרך גדילתן וכן אומה הסרוכה לאונה כסדרן כשרה שלא כסדרן טרפה. ואני ראיתי שבא מעשה לפני רבי מאונא לאומה והכשירה מפי ר' יעקב בר יקר. אונות הסרוכות לדופן כשרה. ב' אומות גדולות הסרוכות לדופן טרפה. ומה הפרש בין אומות לאונות לפי שמקום האונין צר הוא מאד ודבוקים האונין לצלעות ואין מתדלדלים כאן וכאן. ואם נקבו דופן סותמתן ואין הרוח שולט בהם. אבל מחתיכה דאוני ולמטה שהם האומות מקום רחב הוי ושולט בה אויר ואם יהיה סירכא פעמים שתרוץ הבהמה ותדלג ותתפרק הסירכא ונכנס הרוח בנקב ותמות מיד לפי שאין סירכא בלא נקב.
<h2>דף מז:</h2>
ריאה שיש בה אוטם הוא דבר קשה שאינו עולה בנפיחה מביאים סכין וקורעים אותו אם יש מוגלא ודאי מחמת מוגלא הוא וכשרה ואם אין שם מוגלא מושיבים במקום הקרע על האוטם רוק או נוצה ונופחין בריאה אם מבצבץ הרוק ועולה בנפיחה כשרה לפי שיש חיות. ואם אין הרוק או הנוצה מבצבץ בידוע שיבשה וטרפה. ריאה שנמוחה מבפנים ונשפכה כקיתון כשרה ובלבד שיהיו הסמפונות קיימין. כיצד בודקין אותה מביאין קערה של חרס ושופכים המים שבריאה בקערה אם נראית בתוך המים גוונים לבנים בידוע שנמוחו הסמפונות וטרפה ואם לאו כשרה. ריאה שמראיתה ככבד כשרה. ואם דומה לבשר טרפה. ריאה שהיא אדומה כדם או ירוקה או דומה לכחול שהוא שחור ולא שחור ממש כשרה אם ישחור כדיו טרפה. ריאה שניקבה במקום שהיד של שמש משתמש בה ואינו ידוע אם קודם שחיטה נקבה אם לאחר שחיטה ניקבה מנקבין עכשיו בצדה אם נמצא הנקב באומה מנקבין האומה שבערוגה אחרת ואם דומין הנקבים זה לזה בידוע שלאחר שחיטה ניקבה וכשרה ואם לאו טרפה. אבל אין מקיפין מאומה לאונא ומאונא לאומה אפי' באותה ערוגה. ריאה מלאה מוגלא או מים זכין כשרה. ריאה שיש בה בועא או בועות הרבה ואינן סמוכות זו לזו בין שיש בה בבועות ליחה או קשות הן כסלע בין גדולות בין קטנות כשרה. ריאה שיש בה ב' בועות וסמוכות זו לזו אין להם בדיקה וטרפה לפי שיש נקב בין ב' הבועות והנקב הסריך הבועות זו לזו ואע"פ שעכשיו נסתם הנקב אחר זמן יתמקמקו הבועות ותהא נקובה הריאה וטרפה. ובועא א' הדומה לב' מביאין קוץ ונוקבין אותה בצדה אם שופכת מה שבאחת לחברתה א' היא וכשרה ואם לאו שתים הן וטרפה. ואם יש בועה בריאה ונקבה הבועה ואין ידוע אם קודם שחיטה ניקבה אם לאו (מ"ו:) אין מקיפין כדרך שמקיפין בריאה מפני שבריאה יש להבחין בין קודם שחיטה לאחר שחיטה אבל בבועות אין להבחין. ואם נקבה הבועה במקום שיד השמש ממשמשת תולין בטבח.
<h2>דף מח.</h2>
ריאה הסמוכה לדופן פי' רש"י ז"ל סמוכה לדופן בסירכא דסלקא מן האומות לבשר שבין הצלעות אין חוששין לה לטרפות וכשרה דהויא ליה סתימה אבל סביך בצלעות לא הויא סתימה וטרפה. ע"כ. ועכשיו נהגו לטרוף הבהמה בזמן שעלה הסירכא מן האומות לבשר ואע"פ שאין בריאה בועי שהן צמחים סביר להו דהלכתא כר' יהודא משמיה דאבימי דאמר א' זה ואחד זה טרפה פי' בין שהריאה סרוכה לצלעות בסירכא ואין בריאה אבעבועות בין שיש בה אבעבועות שהן צמחים חוששים וטרפה והכי נהוג עלמא. ועינוניתא דורדא כל היכא דסריכא טרפה לפי שהיא עומדת בפני עצמה ואינה בסדר אונות. ואונין או אומין שנסרכו לשמנוניתא דחזה או לשמנונית הלב או לטרפשא דלבא או לכבדא או לגרגרת או לשמנוניתא דגרגרת או לקנה הלב או לסמפונות שבין האומות או להרת או לטרפשא שהיא על עינוניתא דורדא שהיא כנף טרפשא דלבא בזמן שעולה הסירכא לאחד מאלו טרפה ואע"פ שעולה בנפיחה. וב' ערוגות של ריאה א' מכאן וא' מכאן וביניהם סמפון ושמנונית שהוא דבק בשדרה ונמצא סירכא בא' מב' האומות מכאן או מכאן באותו סמפון אם דבוק מעיקר הלב ובא לו עד למטה אמרו כך נבראת וכשרה. ואם מפוצלות זו מזו אפי' מעט סירכא והשאר דבק אמרי' הא ודאי סירכא היא ואין לו בדיקה וטרפה וכל מי שמכשיר בכל אלו דבק עובר משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם.
